טיפים להתמודדות עם ביקור אצל הרופא.ה

5. מבחינתי ההכנה לקראת הבדיקה מתחילה כמה ימים לפני שאני צריכה ללכת לרופא. אני מזכירה לעצמי שביום כך וכך יש לי בדיקה. אני לוקחת נשימה עמוקה ובודקת מה עולה לי בגוף? האם יש כיווץ איפשהו? רק עכשיו אני מדמיינת את זה ועולה לי ישר כיווץ בבטן. לפעמים יכול לעלות כאב באגן או בנרתיק וזה בסדר. אני ממשיכה לנשום ומדמיינת כיצד הנשימה שלי מגיעה לאיזור המכווץ ומרפה אותו, אני מדברת לאיזור הזה, לפעמים אניח עליו יד ואנסה להרגיע על ידי כך שאשלח לעצמי חמלה ואמפתיה לאיזור הזה ואהיה קשובה לו. זה אכן מפחיד ללכת לבדיקה הזאת ולכן הכל מכווץ ואני מודעת לכיווץ הזה ולכן אתייחס אליו בחמלה ואשלח לשם אנרגיות טובות ומרגיעות. כך אני עושה כל יום, כולל יום הביקור עצמו. הגוף שלנו זוכר מה זה ביקור אצל רופא נשים והוא זוכר את התחושות שהרגשנו ונדיר שנצא מביקור כזה בתחושה טובה ולכן כל הרגשות האלה חקוקים בגוף ועלינו לתת לזה מקום. התהליך הזה מאפשר לנו להיות קשובות לגוף שלנו שמדבר כל הזמן ולהיות קשובות לדעתו על הביקור וכאשר עולות דאגות (בדמות כאב או כיווץ או מחשבות) אנחנו מרגיעות אותו, מזכירות לגוף שאנחנו פה ואנחנו אקטיביות ושומעות אותו. ביום הביקור עצמו אפשר לעשות פעילות עם הגוף שתעזור לנו לפרוק מתח למשל לרקוד, תרגילים קלים או יוגה כדי להחזיר את התחושה שלנו והקשב לגוף ולהמשיך להיות בחמלה.

6. כאשר אנחנו מגיעות לשלב הבדיקה, רצוי ואפשר לדבר עם הרופא.ה על מה שאנחנו צריכות. אם אנחנו חוות כאבים בעת הבדיקה להגיד את זה מראש ולבקש להכניס את הספקולום בעצמנו או לבקש שישתמשו בספקולום הכי קטן. להגיד לרופא.ה שיאמר\תאמר לנו לפני כל פעולה שהוא\היא עושה ויסביר\תסביר את הרציונל (הם אמורים לעשות את זה בלי קשר אבל עדיין, לא כולם אכן עושים) ויקבל\תקבל את הסכמתנו לכך. במידה שאת מרגישה שאת לא יכולה להמשיך את הבדיקה, זכותך להפסיק בכל עת וזה לא משנה אם הבדיקה הסתיימה או לא. לפני שבכלל מתחילים את הבדיקה תקחי כמה רגעים ותחליטי האם את מעוניינת או לא. זה בסדר גם שלא תעשי בדיקה, גם אם זהו צורך קריטי, את לא חייבת ואם את מרגישה שאת לא יכולה וגם הרפייה לא עוזרת לך אז אל תעשי את הבדיקה ותבקשי לעשות אותה במועד אחר ותשאלי אם ניתן לקבל טיפול גם ללא בדיקה או מה אפשרי במצב הזה. תמיד תזכרי שיש לך בחירה ואם זה לא מתאים לרופא.ה אז את תלכי לרופא.ה אחר.ת.

7. לפני הבדיקה אפשר להגיד לרופא.ה שאת צריכה לעשות נשימות והרפייה ואת צריכה כמה רגעים לפני שמתחילים. אני ממליצה לעשות כמה נשימות בטניות עמוקות, לדמיין שהשרירים נרפים, בייחוד שרירי האגן והנרתיק, לשלוח אור צהוב ואהבה לאיזור ולנשום כל הזמן הזה. תזכירי לעצמך שאת שולטת בסיטואציה ואת יכולה להפסיק בכל עת ואת נמצאת שם מבחירה. אם יש משהו אחר שמרגיע אותך תבקשי לעשות אותו במהלך הבדיקה למשל לשים מוזיקה שאת אוהבת בטלפון, שהמלווה שלך תחזיק לך את היד כשהיא עומדת לצידך וכו'.

8. נקודה לפני אחרונה אבל סופר חשובה. את. יודעת. הכי. טוב. מה. קורה. לך. בגוף. אני אחזור על זה שנית: את. יודעת. הכי. טוב. מה. קורה. לך. בגוף. ועכשיו תחזרי ותקראי את זה שוב. כנשים שמתמודדות עם מחלה שקופה הרבה פעמים ביטלו אותנו, אמרו לנו שזה בראש שלנו, שאין דבר זה ושאין לנו שום בעיה. אז במקרה כזה תחליפי רופא.ה.
אם יש לך תחושה בבטן שמשהו לא בסדר ומה שאת חווה דורש בירור וטיפול אז זה דורש טיפול ובירור- זה עד כדי כך פשוט. במשך שנים התפיסה היא שאנחנו לא יודעת כלום על הגוף שלנו ובייחוד הגוף הנשי כי זה חלק מהמשטור של הגוף הדולף והמסתורי שלנו (על כך בהמשך בבלוג), שלא פועל כמו גופו של גבר. בנוסף, הידע שלנו על הגוף שלנו לא נחשב כי זהו ידע נשי על גוף נשי והממסד הרפואי התפתח סביב גוף גברי. לכן הרבה פעמים יתחייסו לידע שלנו בזלזול.  התפיסה היא שהידע על הגוף שלנו נמצא אצל הממסד הרפואי והם האוטוריטה (בעלי הסמכות והידע) ולכן אנחנו צריכות להקשיב להם ואם הרופאים אמרו לי שהכל בסדר אז הכל בסדר ואת הלא בסדר בראש. אבל את. יודעת. הכי. טוב. מה. קורה. לך. בגוף. אני מנפצת את הבועה ואומרת שהרופאים לא יודעים יותר טוב על הגוף שלך, הם לרוב לא מתמודדים עם אנדומטריוזיס בעצמם, הם מכירים את התופעה מבחינה רפואית וקלינית אבל לא מתוך החוויה של התמודדות גופנית ונפשית עם המחלה יום-יום, שעה-שעה. לכן את היא המומחית פה על האופנים שבהם המחלה הזו מתבטאת בגופך ובנפשך ועל הדברים הייחודיים שעוזרים לך בהתמודדות איתה ועם מה שלא עוזר. הם יודעים באופן כללי איך הסימפטום אמור להיראות או מהלך התקדמות המחלה אבל הם לא יודעים איך זה מתבטא אצל האישה הספציפית והייחודית שהיא את או איך המחלה תתקדם אצלך. הם ראו ובדקו גוף של אישה אחת- הם ראו ובדקו גוף של אישה אחת. אי אפשר להשליך ולהכליל את המחלה והביטויים שלה מאחת לאחרת. הרופאים יכולים להציע את הפתרונות שלהם ונקודת המבט שלהם ואת זו שמחליטה מה את לוקחת מזה ואם משהו לא מתאים לך אז את אומרת שפתרון X לא מתאים ותבקשי שיחשבו על פתרון אחר. אם אין להם פתרון אחר אז הולכים לרופא.ה אחר.ת. מחפשים עוד מידע, מתייעצים, שואלים. רופאים לא יודעים הכל. למערכת הרפואית יש אינטרס שנחשוב שהם בעלי הידע והמומחים כי זה חלק מהשליטה שהחברה מפעילה עלינו (שלא יישמע שאני אנרכיסטית, פשוט ככה החברה פועלת) וכי נכנסים לפה גם שיקולים כלכליים בדמות כספים שהמערכת מקבלת או תעשיית התרופות. בנוסף, רופאים לא אוהבים להיות מתוסכלים לכן הם לרוב יציעו פתרונות תרופתיים או ניתוחיים, לפני שמנסים דברים אחרים. אני אומרת לך שהבחירה היא בידייך ואת זו שמחליטה מה את לוקחת מהמפגש והידע של הרופא.ה ומה לא. זה כמו בופה- כל אחת בוחרת לעצמה מה היא שמה בצלחת. אני חושבת שזה מאוד חשוב ללכת לרופא.ה, לקבל אבחנה, לשמוע מה הפתרונות שיש לרפואה להציע ואז להחליט מה את לוקחת מזה ומה לא.

בנוסף, כיוון שמדובר במחלה שאין לה פתרון אחד שעובד עם כולן, הרבה פעמים התחושה היא שאנחנו צריכות להיות הרופאות של עצמנו. זה גם מה שמצאו חוקרות באוסטרליה אשר חקרו את המפגשים בין רופאים לבין מתמודדות אנדו*. הנשים במחקר ציינו שהידע והפתרונות של הרופאים הוא מוגבל ולפעמים לא מותאם והן אלה שהיו צריכות למצוא את השילובים של הטיפולים שמתאימים להן, בין אם בתזונה, בפעילות גופנית, שילובי משככי כאבים וכו'. זה רק מוכיח את הנקודה שאת היא שיודעת הכי טוב על הגוף שלך ויכולה לחקור בעצמך מה יעזור לך והרפואה שם כדי לסייע, אבל יש לקחת אותה בעירבון מוגבל בתחום של אנדומטריוזיס. אחת המשתתפות במחקר אמרה שיש להתייחס לנשים בתור שותפות לטיפול ולא מטופלות, שזו עמדה יותר פאסיבית וחסרת כוח. בשביל שטיפול יהיה אפקטיבי זה בדיוק מה שצריך לקרות, בין אם טיפול אצל רופא.ה או טיפול נפשי.

9. טיפ אחרון, תקבעי לך טקס שאת עושה אחרי הביקור. משהו טוב וכיפי שהוא עבורך. זה יכול להיות ללכת למסעדה, לשתות קפה, לשבת כמה רגעים על ספסל בפארק, להתקשר לאדם אהוב, לבוא הביתה ולחבק את חיות המחמד, you name it. הטקס הקבוע הזה, לעשות משהו שהוא בשבילך ושאת יודעת שזה מה שיקרה אחרי הביקור וזה צפוי, ידוע ונעים, גורם לנו לבוא לביקור באופן אחר. אם אני יודעת שאחרי הביקור אני הולכת לשתות קפה ולאכול משהו טעים אז יש לי למה לצפות ואני אתייחס לכל החוויה באופן יותר חיובי.

זה הכל לעת עתה, מצרפת פה לינקים לקריאה נוספת בנושא, כתבה מאת ד"ר נסיה לנג פרנקו על בדיקה גניקולוגית מיודעת טראומה https://www.mako.co.il/health-special/infomed/Article-8db61ef962a3c81026.htm

ועוד מידע על בדיקות גניקולוגיות מהאתר של "לדעת" https://ladaat.org.il/gynecologist-visit/

בנוסף, ניתן לראות מידע נוסף בגוגל או באתר של משרד הבריאות על הגשת תלונה לנציב קבילות הציבור למקצועות רפואיים. 

*המאמר של יונג ושותפיה Young, K., Fisher, J., & Kirkman, M. (2020). Partners instead of patients: Women negotiating power and knowledge within medical encounters for endometriosis. Feminism & Psychology, 30(1), 22-41.

מוזמנת לספר לי אם ניסית ליישם משהו מהטיפים ואיך היה לך