ד"ר ג'ון סארנו והרעיון שכאב כרוני הוא יותר מרקמה בגוף

עוד דוגמה היסטורית מעניינת לכך היא כלורוזיס, “המחלה הירוקה”, שהייתה אבחנה נפוצה מאוד אצל נערות ונשים צעירות במאות ה־18 וה־19. היא נקשרה במיוחד לגיל ההתבגרות, לרווקות, ולגוף נשי צעיר שנתפס באותן שנים כעדין, רגיש ופגיע יותר. בתוך השיח הרפואי והחברתי של התקופה, התסמינים קיבלו משמעות רחבה יותר ממצב גופני בלבד: הם נקשרו לרעיונות על נשיות, על הבשלה מינית, ועל המסלול ה“נכון” של אישה צעירה לעבר נישואים ואימהות. במקורות היסטוריים מסוימים נישואים אפילו הוצגו כמעין פתרון למצב. בהמשך התחזקה ההבנה שחלק גדול מן המקרים קשור לאנמיה מחסר ברזל, והאבחנה עצמה הלכה ונעלמה מן השיח הרפואי. במובן הזה, כלורוזיס מדגימה היטב את מה שסארנו ניסה לומר: תסמינים ומחלות אינם מתקיימים רק בתוך הגוף אלא גם בתוך תקופה, בתוך שפה רפואית, ובתוך האופן שבו חברה מסוימת מפרשת גוף, מצוקה ונשיות

הרעיון הזה מעניין מאוד, גם אם חשוב להחזיק אותו בזהירות. הוא מזכיר לנו שכאב אינו מתקיים בוואקום. הוא מתקיים בתוך גוף, בתוך נפש, בתוך שפה תרבותית, בתוך מערכת רפואית, בתוך יחסי כוח ובתוך ההבחנה החברתית בין כאבים שמקבלים הכרה לבין כאבים שנשארים שקופים יותר.

זה אחד המקומות שבהם אני חושבת גם על כאב נשי, למשל. על אנדומטריוזיס, על שנים ארוכות של איחור באבחון, על כאבים שפוגשים הקטנה, חוסר אמון, והרגל חברתי לראות כאב של נשים כמשהו שצריך פשוט לשאת. כל אלה אינם רק "רקע" לכאב. הם נכנסים אל תוך החוויה הגופנית עצמה. הם משפיעים על האופן שבו כאב מפורש, מטופל, מוחזק או מוזנח. במובן הזה, החשיבה של סארנו על ההקשר החברתי של תסמינים נשארת רלוונטית מאוד.

גם תוכנית הטיפול שהוא הציע נגזרה מההבנה הזאת. סארנו דיבר על הצורך לדחות הסבר מבני בלעדי לכאב ולהכיר בבסיס הפסיכולוגי שלו אצל אותם אנשים שלדעתו סבלו ממה שהוא תיאר. הוא עודד אנשים להפנות את הקשב פחות לחומרת הכאב ויותר לרגשות, ללחצים, לכעסים ולעומסים שמסתתרים מאחוריו. הוא הציע כתיבה על גורמי סטרס עכשוויים וישנים, כולל חוויות ילדות, ניסיון לחשוב "בכיוונים פסיכולוגיים", ואפילו דיבור ישיר אל המוח – מעין מסר פנימי שלפיו הכאב מוכר, מקובל ומובן ואינו חייב להמשיך להסיח את הדעת מן העולם הרגשי. במובן הזה, יש אצלו שילוב מעניין בין חשיבה פסיכודינמית לבין טכניקות מאוד ישירות, כמעט קוגניטיביות.

ובכל זאת, חשוב לי לומר בבירור: אני לא מחזיקה את סארנו כהסבר יחיד לכל כאב כרוני.

היום יש לנו מסגרות רחבות ומעודכנות יותר להבנה של כאב כרוני, ובראשן הגישה הביו־פסיכו־סוציאלית. הגישה הזאת מחזיקה יחד גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים: רקמה, דלקת, הורמונים, מערכת העצבים, למידת כאב, פחד, יחסים, טראומה, תנאי חיים, עומס, הקשר חברתי ועוד. בתוך המסגרת הזאת, סארנו הוא חלק משיח רחב יותר ולא המילה האחרונה בתחום. גם הזרמים המאוחרים יותר, כמו אלה של ד"ר הווארד שובינר, אלן גורדון ואחרים, הרחיבו את ההבנה של כאב כרוני לכיוון של למידת כאב, פרשנות איום, דפוסים קוגניטיביים ויחסים בין מוח, גוף ומערכת עצבים.

אז למה בכל זאת חשוב לי לכתוב עליו?

כי אני חושבת שסארנו נתן משהו יקר. הוא התעקש שכאב שמושפע מתהליכים רגשיים הוא כאב אמיתי. גופני. כואב. ראוי לטיפול. הוא לא ראה בכאב כזה הצגה, הגזמה או חולשה. הוא ניסה להבין אותו.

והוא עזר לפתוח מרחב שבו אפשר לשאול, מול כאב כרוני, מה עוד הכאב הזה והגוף הזה נושאים?

איזה עומס.
איזה סטרס.
איזה קונפליקט.
אילו רגשות קיבלו מעט מדי מקום.
אילו הקשרים חברתיים ותרבותיים נרשמו גם הם בגוף.

בעיניי, זאת התרומה החשובה באמת של סארנו.

כשאני חושבת על כאב כרוני היום, אני מחזיקה את המבט הרחב הזה: כאב שמושפע מגורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים גם יחד. יש מקום לרקמה, לדלקת, להורמונים, למערכת העצבים, לטראומה, למתח, ליחסים, לתנאי החיים וגם לאופן שבו החברה מלמדת אותנו אילו כאבים ראויים להכרה ואילו כאבים נדחקים הצידה.

אם את חושבת שעכשיו זה הזמן להתחיל לבחון את הכאב שלך באופנים נוספים למעט נזק של רקמה- המרחב הטיפולי שלי פתוח ואת מוזמנת לשלוח הודעה 😊

 

 

 

 

מקורות על כלורוזיס

Crosby, W. H. (1987). Whatever became of chlorosis? JAMA, 257(20), 2799–2800. https://doi.org/10.1001/jama.1987.03390200093030

Guggenheim, K. Y. (1995). Chlorosis: The rise and disappearance of a nutritional disease. The Journal of Nutrition, 125(7 Suppl), 1822S–1825S. https://doi.org/10.1093/jn/125.suppl_7.1822S

King, H. (2004). The disease of virgins: Green sickness, chlorosis and the problems of puberty. Routledge.

Starobinski, J. (1981). Chlorosis—The “green sickness.” Psychological Medicine, 11(4), 725–730. https://doi.org/10.1017/S003329170004129X