מה קורה כשיש רגרסיה?

התחלת איזה טיפול, פיזי או נפשי, ונראה שהכאב משתפר וזה עוזר והחיים חוזרים למסלולם והכל נפלא. יכול לעבור זמן, שבועות, חודשים או אפילו שנים (!) שבהם הכאב לא הטריד או שהוא היה במידה נסבלת, שמאפשרת חיים….ופתאום, בום, טראח!

יום שישי בבוקר ואני אמורה לנסוע לבקר את חברה שלי ולבלות איתה יום שלם, אני מתעוררת ולא מצליחה להתיישר. מתיישבת על הספה, כאב באגן ובבטן כפי שלא חוויתי לפחות 3.5 שנים, מאז שעשיתי את הניתוח להסרת נגעים והידבקויות. המוח שלי ישר נכנס לקטסטרופיזציה, מדמיין את התרחישים הכי גרועים, ובאותו הרגע התרחיש הכי גרוע היה שאני אצטרך סטומה מתישהו. מה זה סטומה למי שלא מכירה? זו שקית שנצמדת לבטן לאיסוף הצואה במידה וכורתים לאדם מסוים את המעי הגס. למה המוח שלי הלך על התסריט הזה? כי יש לי נגעים והידבקויות על המעי. בנוסף, אני מרגישה חרדה מאוד גדולה כי לא חוויתי את סוג הכאב הזה כבר כמה שנים. אני כ"כ מקפידה על עבודה נפשית, על היוגה, ועל התזונה וטיפולים משלימים… למה עכשיו מגיע לי הכאב הזה? מה עשיתי לא בסדר? אולי כי שתיתי את השליש בירה אתמול כשיצאנו לפאב? ואכלתי גם המבורגר וצ'יפס? (טבעוני). אולי בגלל זה? אולי בגלל הסטרס שחוויתי בתקופה האחרונה? אולי לא הקפדתי מספיק על מנוחה ואיזון עבודה- בית? אולי הכל חוזר? אולי אני צריכה שוב ניתוח? מזמן לא הייתי אצל המומחה, אולי הייתי צריכה לקחת את ההורמונים שאני מסרבת וזה לא היה קורה? למה? למה? למה? המון תחושות אשמה, פחד, חרדה, לחץ, עצב, בזמן שאני יושבת מקופלת על הספה, לא מצליחה לזוז או לקום. באיזשהו שלב הצלחתי לקחת 2 כדורי רוקסט פלוס ואחרי כארבעים דקות הצלחתי להתיישר. כמובן שנאלצתי לבטל את הפגישה עם חברתי והתבאסתי מאוד גם מזה. כל התוכניות שלי לאותו היום השתנו, מעשייה- לאי עשייה ושכיבה במיטה כי הכאב המשיך, לא באותה הרמה, אבל עוד כיומיים.

מה הסיפור הזה מלמד אותנו? רגרסיות, נסיגות, חזרה לאחור, או איך שלא נקרא לזה- יקרו תמיד. אנחנו יכולות להגיע למצב של חוסר כאב או כאב מועט ואז באם! יקרה משהו והכאב יחזור. כמו כל דבר בחיים, וזה אחד הדברים הכי ראשונים שאני אומרת לכל לקוח.ה שלי, ההתקדמות היא ספירלית. זה לא ליניארי, בקו ישר, עליה עליה ועליה. אנחנו לא בשיעור מתמטיקה. אנחנו מתקדמים באופן ספירלי, ספירלה עולה למעלה אבל בו בזמן גם מסתובבת וחוזרת לאותו המקום. אז אנחנו תמיד בהתפתחות ולא עומדים במקום אבל אנחנו גם חוזרים לאותו המקום שהיינו בו, ברמה אחת מעל, בשתי רמות מעל. אז כן, למדנו איך להתמודד עם הכאב ומצאנו שיטות שעוזרות ואז פתאום יש גל של התקף וזה משבש אותנו, זה לא אומר שמה שסיגלנו לעצמנו הפסיק לעבוד, זה אומר שנקודתית היה שילוב של נסיבות שגרם לכך שהכאב חזר. הייתה נסיגה וזה בסדר. צריך להבין שזה חלק מהעניין.

רגרסיות גורמות להמון חרדה. המון. לפעמים גם לאשמה כי מה עשיתי לא בסדר? מה עוד לא הקרבתי לאלוהי הכאב כדי לא לחוות את זעמו? (אגב, זו הסתכלות בעייתית כיוון שזה אומר שאנחנו חווים את גופנו כאויב וזה מעלה את רמות הכאב). זה יכול לגרום לאכזבה, עצבות, באסה, דיכאון…. you name it. קשת רגשות.