כאב כרוני ועיוותי חשיבה

סוג נוסף שאנחנו נוטים לו בתור מתמודדי כאב הוא הכללת יתר- כאשר דבר אחד משליך על כך השאר. טיפה של צבע שחור בדלי של צבע לבן. דבר אחד צובע לי את כל החוויה. אם הלכתי למסעדה והכל היה טעים אבל נרטבתי בגשם אז זהו, הכל היה שלילי. כאשר יש לנו כאב כרוני שאנחנו חווים הוא משתלט על הכל. הכל סובב סביבו והוא פשוט חור שחור שאוכל לנו את כל העולם. אנחנו צריכים להכיר בזה ולהתחיל להכריח את עצמנו לראות דברים נוספים בסביבה שהם לא רק הכאב ולא להיכנע להכללת היתר. נשמע קשה, לא? ברגע שמתרגלים זה יהיה קל יותר. כי החיים שלנו הם לא רק כאב, המוח שלנו רואה רק כאב כי זה כמו רעש מעצבן שאנחנו כל הזמן שומעים אבל מעבר לרעש הזה יש עוד רעשים אחרים ובכלל יש גם מוזיקה. צריך רק לפתוח את האוזניים כדי שנוכל להקשיב לה. בשביל לזה אנחנו צריכים לאמן את המוח שלנו להתחיל לראות עוד דברים.

ולבסוף, אחד מעיוותי החשיבה הנפוצים שיש לנו בתור אנשים בעולם ובתור נשים בכלל, הוא "חייבת, מוכרחה וצריכה". אני חייבת להיות בריאה, אני צריכה לקפל את כל הכביסה היום אחרת מה יחשבו עליי שיש לי הר כביסה על הספה, אני מוכרחה לרדת במשקל כי הבטן אנדו שלי גורמת לי להיראות בהריון, אני צריכה להתחתן עד גיל 30, אני חייבת ללכת היום לעבודה למרות שאני מקופלת על הרצפה בגלל כאבים… ועוד ועוד ועוד. מי אמר שאני חייבת משהו? נכון, החברה מציבה לנו הרבה דרישות וציפיות ומחלקן לא נוכל להתחמק (אנחנו צריכים לעבוד כדי להרוויח כסף ולהתקיים אבל אם יומיים בחודש לא אצליח להגיע העולם לא ייפול). עיוות החשיבה הזה בעייתי כי הוא מציב לנו רף מסוים שאנחנו צריכים לעמוד בו ואם המחלה שלנו לא מאפשרת לנו זה גורם לנו להרבה רגשות אשם. כאן רצוי לפתח גמישות ולשאול את עצמנו- אני באמת חייבת? האם יש מקום לנוע פה? אולי לא לעשות את כל מה שאמרתי שאני חייבת לעשות כי חלק מזה הוא לא באמת חובה?

לסיכום, המוח שלנו מלא בעיוותי חשיבה שמשבשים לנו את תפיסת המציאות וגורמים לנו לפעמים לצרות צרורות ובמקרה של מתמודדי כאב כרוני זה גם מחמיר מאוד את הכאב שלנו. אז מה עושים?? בטיפול, אנחנו עובדות עם עיוותי החשיבה, נותנות להם מקום, תוקף וחמלה, בודקות מהיכן הגיעו ומה מפעיל אותם. מה המנגנונים שמניעים אותם ועובדים עליהם ומייצרים תנועה בתוך הקיפאון המחשבתי. במקביל, יש גם עבודה קוגניטיבית שהלקוחה עושה עם עצמה. למשל, על כל מחשבה שבדרך כלל באה עם סימן קריאה אני אשים סימן שאלה. "הכאב שלי רק יילך ויחמיר אם ככה כואב לי עכשיו!" באמת, סימן שאלה? הכאב שלי יילך ויחמיר אם ככה כואב לי עכשיו? מי יודע? אולי אני אמצא דרך שתעזור לי להפחית אותו?

דרך נוספת, היא להכיר את עיוותי החשיבה הקיימים (מצרפת פה למטה עוד כמה למי שיש סבלנות לקרוא עד הסוף), ברגע שאני מזהה את עיוות החשיבה יש לי יכולת תנועה והגמשה של המחשבות שלי ובתורו זה משפיע על הרגשות והחוויה שלי באופן כללי. להכניס משחקיות לדבר הזה, ראו את התמונה של בינגו של עיוותי חשיבה בסוף הפוסט, תקראו אותם, תשמרו את התמונה הזו ותשחקו- מגיעה מחשבה- תבדקו איזה עיוות חשיבה זה? זיהיתם כמה עיוותי חשיבה ברצף, האם יצא לכם בינגו? במידה שכן, הפרס יהיה פחות רגשות שליליים וחוויה לא נעימה בעולם (או גלידה, נתון להחלטתכם).

בהצלחה! 😊

מזמינה אותך לכתוב לי במידה שיש שאלות ובא לך להתייעץ.

עיוותי חשיבה נוספים:

הכל או כלום– אין ראייה של האמצע, למשל אם לא קיבלתי קידום בעבודה אז זה אומר שרוצים לפטר אותי. אם ניקיתי את כל הבית אבל שכחתי את האמבטיה- לא ניקיתי כלום. או שכואב לי 10 או שכואב לי 0, אם כואב לי 5 זה לא נחשב. כאשר אנחנו לא רואים את האמצע הכל צבוע לנו בשחור לרוב כאשר יש הרבה מאוד גוונים של אפור באמצע.

מזעור או העצמה- אני ממזערת את ההצלחות שלי ומנפחת את הכישלונות שלי. או במקרה של כאב כרוני אני מעצימה את חווית הכאב והקושי וממזערת או לא רואה את החוויות האחרות שמרכיבות את היום שלי ואת הרגעים שבהם לא כואב לי 10 אלא 7.

הגדת עתידות– אני מנבאת שדברים לא יסתדרו או שאכשל או שהכל יילך לעזאזל, אפילו שאין לי שום עובדות בשטח שתומכות בכך. יכאב לי יותר גרוע בעתיד כאשר ה"הוכחה" היחידה שלי לזה היא העובדה שכואב לי עכשיו, אבל זה לבסס משהו על דבר אחד שלא בטוח שיהיה שם מחר באותה המידה.

ראיית מנהרה- התמקדות בשלילי בסיטואציה או רק במשהו אחד. אני מתמקדת רק בכאב ובחוויה של המחלה במקום להסב את הקשב שלי גם לדברים אחרים שמרכיבים את החיים שלי. דברים קטנים ככל שיהיו.

אחריות בלעדית- אני חושבת שהכל תלוי בי ואני האחראית הבלעדית למה שקורה. אם יצאתי לפגישה חשובה ובדרך נתקלתי בפקק כתוצאה מהתאונה, אפילו שיצאתי מספיק זמן לפני, אהיה בלחץ ואכעס ואאשים את עצמי למרות שהסיטואציה לחלוטין לא בשליטתי ולא באחריותי. בדקי עם עצמך מה כן בשליטתך ומה לא ומה שלא- תשחררי!

הסקת מסקנות מוטעות– הסקת מסקנות על בסיס ידע חלקי או מוטעה. אני יודעת בוודאות מה האחר חושב עליי על סמך מה שאמר או עשה. למשל, אני בטוחה שחברות שלי לא רוצות לבלות איתי כי אני כל הזמן מבטלת להן בגלל הכאבים ולכן אני אמנע מקשר איתן או יוזמה של מפגשים חברתיים. זה מכניס אותנו למעגל מאוד בעייתי כי ככל שנימנע משיחה על הנושא ודיבור על הדברים כי אנחנו כל כך בטוחות במה שהן חושבות עלינו, אז המצב רק יחמיר כי ההימנעות שלנו תוסיף לבידוד החברתי מה שיוסיף בתורו עוד הוכחות למוח שהן באמת לא רוצות לבלות איתי. את מבינה את הבעייתיות? במקרה זה, פותחות את הדברים מול החברות ומדברות על הנושא בכנות ובאמפתיה.