כאב במהותו הוא סימן שהגוף נותן לנו שיש בעיה או סכנה. המטרה שלו היא לשמור עלינו, כשאני מקרבת יד לאש ומרגישה כאב זה סימן שאני צריכה להזיז את היד. כשהאצבע שלי נמחצת במגירה אני מזיזה אותה במהירות כי מרגישה כאב ואם לא רוצה שהיא תימחץ לגמרי ותיפגם אני צריכה להזיז אותה. כאב זה דבר שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנו והמטרה שלו היא גם שלא נתעלם ממנו אלא נקשיב לו. ברגע שהאצבע שלי נמחצה במגירה נשלחו אותות ממנה לעמוד השדרה, האות נע על עמוד השדרה עד שמגיע למוח ושם הוא מעובד על ידי 44 איזורים שונים ואז נוצרת תחושת הכאב שאני מרגישה. כאב הוא התגובה של המוח לסימן סכנה שהתקבל מהגוף, מהאצבע. זו דרך תקשורת בין הגוף למוח והבעיות מתחילות כאשר יש קצרים בתקשורת הזאת.
כאב נוירופלסטי זה כאב שמקורו במוח. המוח מפרש סימנים ואותות נורמליים מהגוף כסכנה ולכן מעורר כאב. הכאב הוא אזעקת שווא אבל הוא אמיתי לגמרי ולמוח יש חלק מאוד גדול באופן שבו הוא גורם לנו להרגיש אותו. כך למשל, אנשים עם כאב גב לרוב ילכו לרופא ויעשו בדיקת הדמייה אשר תראה שיש להם פריצת דיסק. עם זאת, יש הרבה מאוד אנשים שמסתובבים עם פריצת דיסק ולא כואב להם בכלל והם לא מודעים לכך שיש להם פריצת דיסק. אותו כנ"ל לגבי אנדומטריוזיס, יש נשים שלא חוות שום תסמינים שלא לדבר על תסמיני כאב, למרות שיש להן נגעים והידבקויות. הרבה פעמים הן יגלו שיש להן אנדו בניתוח למטרות אחרות או כשיחוו בעיות פוריות. כלומר, זה הכל עניין של איך המוח שלנו מפרש את המצב הגופני שלנו. לדוגמא, בשנת 1995 כתב העת הבריטי לרפואה פרסם מקרה של עובד בניין אשר קפץ בטעות על מסמר של 15 ס"מ שנכנס לו לתוך הנעל ויצא מהצד השני. העובד חווה כאבי תופת. עמיתיו הביאו אותו למיון, הרופאים הוציאו את המסמר והורידו את הנעל וגילו שאין שום פצע או דם והתברר באורח פלא שהמסמר נכנס בדיוק בין בהונותיו של העובד. אם לא היה פצע למה האדם הזה הרגיש כאב? כי הוא ראה שהמסמר נכנס לו לנעל ויצא מהצד השני, המוח שלו הניח שהרגל שלו נפצעה ושיש סכנה ולכן הגיב בכאב, כאב כאב כי סכנה! יש מסמר של 15 ס"מ שיוצא לך מהנעל!
התופעה הזו שוחזרה זה במחקרים מדעיים והתוצאות היו שכאשר אנשים ציפו שיכאב להם אז כאב להם אפילו אם לא נעשה להם שום דבר. החלקים של המוח אשר מעבדים כאב הם לא מושלמים, הרבה פעמים הם טועים והבעיה מתחילה כאשר הטעות לא עוברת אלא נשארת ומה שמתפתח זה כאב כרוני.
דוגמא נוספת, לפני שנה, הכאבים שלי באגן החמירו עד לרמה שהתחילו להקרין לרגל שמאל. הגעתי לביקורת החצי שנתית אצל מומחה האנדו, הוא שוב דיבר איתי כמה זה חשוב שאקח הורמונים או דיכוי הורמונלי כדי למנוע מה שנקרא Central Sensitization. זוהי תסמונת שמערבת את מערכת העצבים, עמוד השדרה והמוח ומה שזה אומר בעצם שהמערכת נהיית כ"כ רגישה שהיא מתחילה לייצר כאב במקומות שבהם אין כאב. כמובן שהדבר הלחיץ אותי והחלטתי לקחת את העניינים לידיים. התחלתי לעשות יוגה בקביעות והתחלתי ליישם על עצמי כל דבר שלמדתי שקשור לכאב כרוני והנפש. הפלא ופלא, שנה אחרי אני כמעט ללא כאבים.
אז איך זה עובד?
המוח האנושי מורכב מנוירונים, שהם תאי עצב, שמתקשרים אחד עם השני בעזרת זרמים חשמליים. ככל שהם מתקשרים יותר כך הקשרים נעשים רבים יותר, חזקים יותר ומהירים יותר. כך אנחנו לומדים משימות חדשות, בהתחלה כתיבה הייתה מורכבת אבל ככל שכתבנו יותר ויותר זה הפך להיות קל, כנ"ל לגבי נגינה בגיטרה או ריקוד. ברגע שנוצר הקשר בין הנוירונים והוא מתחזק ככל שאנחנו ממשיכים לעשות את אותה הפעולה אז אותה הפעולה או המיומנות נהיית קלה יותר עבורנו. ללמידה הזו של המוח יש גם צדדים שליליים, למשל הרגלים מגונים שאנחנו לומדים כמו עישון או למידה של כאב. כאשר המוח שלנו חווה כאב שוב ושוב הנוירונים האלה נקשרים אחד לשני והקשר הזה מתחזק. כמו שאנחנו נהיים יותר טובים בנגינה על גיטרה כך גם המוח נהיה טוב יותר בגרימה ובהרגשה של כאב. ככל שהמוח נהיה טוב יותר בחוויה ובהתנסות של כאב כך המצב נהיה כרוני.
מחקר מצא שכאשר הכאב הופך להיות כרוני הוא לא נחווה במוח באזורים שבו נחווה כאב אקוטי אלא נחווה באזורים שאחראים על זיכרון ולמידה. כאב נוירופלסטי זה כאב אחר, זה כאב שנתקע כיוון שהמוח למד אותו טוב מידי. תהליך זה יכול לקרות גם כאשר יש סיבה אורגנית לכאב, דלקת מפרקים למשל או נגעים של אנדו שמדביקים איברים אחד לשני. עם זאת, האופן שבו המוח מגיב לסיבה האורגנית משפיעה מאוד על האופן שבו נחווה את הכאב. מחקר אחר מצא שגם כאשר יש סיבה פיזית לכאב, למשל עקמת בגב, אחרי טיפול פסיכולוגי ממוקד בכאב, הכאב נעלם.
לסיכום, הכאב הוא הפרשנות של המוח את מה שקורה לנו בגוף. הרבה פעמים הפרשנות הזו היא לא נכונה והמוח טועה באופן שבו הוא פירש ומלמד את עצמו לחוש כאב. כאשר הכאב הופך להיות כרוני, המוח למד אותו טוב מידי. מה שאנחנו עושים בטיפול זה להבין את המנגנונים האלה ועובדים יחד על המעגל הזה ועל התפיסה שלנו את הכאב ומנסים לגרום למוח ללמוד דברים אחרים. ברגע שאנחנו נשנה את האופן שבו אנחנו תופסים את הכאב שלנו אז הכאב עצמו ישתנה.
הפוסט מבוסס על הספר The Way Out: A Revolutionary, Scientifically Proven Approach to Healing Chronic Pain מאת Alan Gordon and Alon ziv.
