ימי הביניים, זו התקופה שבין המאה ה-5 לספירה לבין המאה ה-15 לספירה. למה הם נקראים ימי הביניים? כי הם בין לבין. הם בין העת העתיקה לעת החדשה אשר התחילה עם הרנסנס (התעוררות של המדע, של האומנות, של הפילוסופיה עם הומאז' לתרבויות הקלאסיות של רומא ויוון) אשר חלה במאה ה-15.
ימי הביניים נקראים גם התקופה האפלה the dark ages, זאת כיוון שהייתה איזה עצירה וסטגנציה-קיפאון בתקופה הזו בגלל שהיו הרבה מגיפות, מלחמות ומותן של אימפריות. בעיקר גם התחזקות הנצרות, אשר תרמה לקיפאון מדעי, פילוסופי, אומנותי. בנושא, שלנו, הרפואי, גם הייתה עצירה של ההתפתחות הרפואית והתפתחו כל מיני תפיסות אחרות לגבי חולי.
בתקופה זו חזרו לקדמת הבמה הסברים על טבעיים ותיאולוגיים לגבי מחלות. הירפאות דרך נס ודיבוק על ידי שדים החלו להסביר מחלות ואת דרך הריפוי שלהן. הדימויים בהם השתמשו על מנת לתאר מחלות היו של חטא והשתמשו במחלות על מנת להפחיד אנשים כדי שיחזרו לתלם. למשל, אם לא תאמיני ותעבדי את ישו או אלוהים אז תהי חולה. בהקשר של נשים זה עוד יותר משמעותי כי נשים תמיד צריכות להיות בשליטה של החברה, גופן ומיניותן במיוחד. כי אין דבר מפחיד יותר מאישה מינית- התחבאו ושמרו על בניכם! אישה מינית עוברת!
אוקיי ועכשיו ברצינות, חלק מהתפיסה בימי הביניים הייתה ש"חנק של הרחם", יופיע אצל נשים אשר נטלו תרופות ליצירת הפלה או נשים תאוותניות (אבוי!). אני מניחה שהחשש מפני המיניות של אישה הוא כי אם אישה תקיים יחסי מין ותיכנס להריון אז יתרוצצו מלא ילדים שלא יהיה ידוע מי אבא שלהם ואז בלגן מבחינת החברה. לכן קם המבנה של מערכת יחסים הומוגנית ונישואין וכו'. לא שלא קורים מקרים שבהם גם במסגרת הנישואין הילדים הם לא תמיד של הגבר באותה מערכת נישואין. אבל, גלשתי קצת. אז כיצד זה קשור לנושא שלנו? ובכן, אם אישה מתנהגת בצורה תאוותנית, כלומר תלך ותשכב עם גבר.ים שלא בתוך מסגרת הנישואין אזי היא תמיט חרפה על עצמה ועל משפחתה ואז גם תחווה "חנק של הרחם". אז אם את לא רוצה להמיט חרפה או שהרחם שלך ייחנק- אנא אל תלכי עם גבר.ים מחוץ לנישואין ואל תהי תאוותנית. נו באמת, זה לא הרבה לבקש. כמובן, אני כבר לא מציינת את זה שאם אישה נמשכת לנשים או דו מינית אז לזה בכלל אין מקום. או אישה שהיא א-מינית ולא רוצה קשר עם אף אחד, אז היא תהיה רווקה זקנה וגם לא תידחק לשולי החברה. כלומר, כל סטייה מהנורמה של אישה+גבר+נישואין=ילדים- לא מקובלת בשום צורה ואם היא מתקיימת אזי המישהי הזו היא מכשפה\תהיה חולה\היא נדבקה בשד.
היו רופאים בימי הביניים שתיארו עוד תסמינים ל"חנק של הרחם", למשל שהמצב הזה יכול לגרום למורסות או כיבים ברחם שעלולים להתפוצץ וכאשר הכיב מתפשט ההפרשה היא שחורה ומלווה בכאבים גדולים וכן בדלקת. די מזכיר אנדומטריומה או נגעים אחרים של אנדומטריוזיס. כמו כן, במאה ה-7 נאמר שזה קורה בגלל ווסת וש"חנק של הרחם" במצב הזה הוא בעצם עוויתות של הרחם.
כמובן שאם המחלה היא משהו תיאולוגי, דתי, בגלל שמישהי לא מתנהגת על פי הנורמות של החברה בכל מיני אופנים, אזי התרופות הופכות להיות פחות פיזיקליות ויותר דתיות. כך לדוגמא, אחד מהטיפולים לעילפון כתוצאה מ"חנק של הרחם" היה תרפיה בצעקות או חנק של האישה. התרפיה בחנק, כך האמינו, אמורה להחזיר את הרחם למקום. מיותר לציין שהרבה נשים מתו כתוצאה מהטיפול הזה.
במאה ה-12 באיטליה התפרסמו כתביה של רופאה (!), כן רופאה גניקולוגית בשם טרוטולה Trotula אך תיאוריה של "חנק של הרחם" זהים לתיאורים של הכתבים ההיפוקרטיים, אותם פגשנו בפוסט הקודם.
לסיכום, ימי הביניים היו ימים של אפלה וחושך, ללא התקדמות משמעותית מבחינה מדעית. נשים אשר לקו בכל מחלה חיפשו מזור גם דרך תרופות יותר מדעיות, עד כמה שהן היו אפשרויות ובעיקר דרך ריפוי על ידי אמצעים דתיים כמו ביקור במקדשים של קדושים שונים אשר היו אמורים לרפא את החולה מכאביה. בפוסט הבא נדבר על תקופת הרנסנס אשר הביאה עמה רוח חדשה והתפתחויות רפואיות וכן ניגע כבר בעת המודרנית יותר.
מקווה שהיה מעניין ונתראה בפוסט הבא.
