בשנת 2012, יצא מאמר בשם "אנדומטריוזיס: מחלה עתיקה, טיפולים עתיקים" (Endometriosis: ancient disease, ancient treatments), אשר נכתב על ידי שלושה רופאים בעלי אותו שם משפחה- Nezhat*. הכותבים, שלושתם מומחים באנדומטריוזיס (וכנראה אחים?), החליטו לבדוק האם אנדומטריוזיס זו מחלה חדשה של העשורים האחרונים או שהיא מחלה שקיימת מימים ימימה. לשם בדיקתם הם בחנו כתבים רפואיים מכל הזמנים אשר רק הצליחו להשיג- החל מהעת העתיקה ועד ימינו. העדשה דרכה הם בחנו את הכתבים הרפואיים היא תסמיני אנדומטריוזיס כפי שהם ידועים בימינו. הם מודים כי הם נתקלו בקשיים מאחר והרבה מהכתבים העתיקים נכתבו בשפות שהן לא אנגלית (יוונית, לטינית) והם שוכתבו פעמים רבות ותורגמו מלטינית, לערבית, לסורית וחוזר חלילה, כאשר לרוב מסתמכים על זיכרונם של אלה ששכתבו אותם או שהועברו בעל פה. בנוסף, הרבה מן המילים הלכו לאיבוד בתרגום שבין השפה בה הכתב הרפואי נכתב לבין אנגלית. על כן, הם אומרים שיש לקחת בעירבון מוגבל את הניתוח של הכתבים העתיקים יותר. בנוסף לכתבים הרפואיים הם נעזרו בכתבים מתחומים אחרים כמו ספרות, פסיכולוגיה ואומנות על מנת לקבל את רוח התקופה ודרכה גם יכלו לדעת כיצד התייחסו לבעיות רפואיות אצל נשים ובפרט בעיות הקשורות באגן. הם מצאו כמה דברים מאוד מעניינים ביחס למחלות נשים וסימפטומים הקשורים באגן ואיברי הרבייה הנשיים במרוצת הזמן. הסקירה שתובא בפוסטים הבאים בנושא מתבססת על המאמר שלהם.
*אזהרת תיאורים גרפיים של סימפטומים בהמשך*
העת העתיקה והכתבים ההיפוקרטיים
בתחילת החיפוש שלהם החוקרים נתקלו בבעיה מאחר והם לא הצליחו למצוא חומרים מהעת העתיקה על כאבי אגן וזאת כיוון שהם לא חיפשו את הטרמינולוגיה הנכונה. לאחר שהם מצאו במקרה ציור מהמאה ה-13 של אישה מקופלת מכאבים, הם הבינו שבעת העתיקה ובימי הביניים התייחסו לכאבי אגן בתור "חנק או תשנוק של הרחם" (strangulation or suffocation of the womb), מה אגיד, אבותינו הקדמונים אהבו את הדימויים שלהם. מקורו של הביטוי הוא כנראה כבר במצרים העתיקה, ב-1855 לפני הספירה. אך מה שגרם לביטוי הזה להיות נפוץ הם כתביו של היפוקרטס, אבי הרפואה, אשר פעל סביבות 460 ל-370 לפני הספירה. הכתבים ההיפוקרטיים הם שילוב של כתבים שונים של היפוקרטס עצמו, תלמידיו וממשיכיו בין המאות הרביעית והחמישית לפני הספירה. התפיסה עליה מתבססות המחלות אשר מסווגות כ"חנק או תשנוק של הרחם" היא שהרחם הוא לא איבר רגיל אלא איבר שמקביל לבעל חיים חי, רעב לאימהות. אם זה נשמע לכן.ם מוזר אז לצערי התפיסה הזו תמשיך ללוות אותנו עד היום. הריון כתרופה לאנדומטריוזיס, נשמע מוכר למישהי.ו?
הרעיון הזה של רחם כחיה שרעבה להריון, היה הבסיס לאחת הדוגמות (dogma) השולטות ברפואה העתיקה. אם אישה לא תמלא את תפקידיה החברתיים של הפיכתה לאישה נשואה ואמא- אז מהרחם שלה תישלל הגשמת הייעוד שלו ומטרתו היחידה. במצב הלא טבעי הזה, הם האמינו, שהרחם יתחיל לנדוד בגוף ובכך יגרום לכל מיני מחלות. בואו נסתכל על זה רגע, תראו כמה נוח להפחיד נשים במחלות רפואיות כדי לגרום להן להתיישר לפי כללי החברה ולהתחתן ולהביא ילדים, אחרת…. יפרוץ להן גיהנום בגוף.
האם אתן יכולות לחשוב על אמצעי הרתעה בימינו אשר גורמים לנו להתיישר על פי כללי החברה ולא לסטות מהם?
כאשר כותבי המאמר בחנו את הכתבים ההיפוקרטיים הם מצאו 4 עקרונות אשר מאפיינים מחלות גניקולוגיות- הפרעות במחזור החודשי, הריון הוא פתרון אפשרי, כאב ואי פוריות הם השלכות נפוצות במידה ונשים לא מקבלות טיפול. כותבי המאמר נדהמים שלמרות שעברו 2500 שנים מאז הכתבים ההיפוקרטיים וההבחנות האלה והנה הן מתאימות אחד לאחד לסט הסימפטומים שהכי מזוהים עם אנדומטריוזיס. הם אומרים שזה בלתי נתפס שמתאם כזה מופלא בין התסמינים מתקיים ללא שינוי במשך כל כך הרבה שנים ומה שעוד יותר הזוי מבחינתם זה שפרופיל תסמינים כזה קיים במשך עידנים ואף אחד לא מבין שזה סימן ההיכר של מחלה מובהקת אחת. רגע של ציניות- כותבי מאמר יקרים, שלושה גברים חמודים ותמימים שכמותכם. ברור כשמש שאף אחד לא יכול לחשוב על התסמינים האלה כסממנים של מחלה מובהקת, הרי אלה סממנים של מחלת נשים וזו אף פעם לא יכולה להיות נקייה מפוליטיקה וגורמים חברתיים ותרבותיים אשר משפיעים עליה ולכן קשה מאוד להסתכל על זה בצורה נקייה, בלי הפרעות ולהגיד- היי, יש פה תסמינים פיזיים גרידא שיכולים להיות מחלה אחת מסוימת. ולמה תסמינים שפורטו לפני מאות שנים נשארו ללא שינוי גם בימינו? כי שוב, מדובר במחלה של נשים. אם זו הייתה מחלה של גברים מזמן כבר היו מקטלגים ומבחינים אותה.
בעת העתיקה דחקו בנשים שסבלו מכאבי ווסת להתחתן ולהיקלט להריון כמה שיותר מהר כי זו התרופה שהייתה לכאבים. נכתב שם שאם אישה לא הייתה בהריון אז המצב המופרע של הווסת יותר נפוץ ויותר מסוכן אצלה, היא תחלים מהמחלה אם רק תיכנס להריון. הרעיון הזה משתמר עד היום. במאה ה-20 למשל, חשבו שאנדומטריוזיס זו מחלה של נשים קרייריסיטיות. זאת מאחר והן בחרו לימודים או עבודה על פני הבאת ילדים ודחו את מועד כניסתן להריון וסבלו מאנדומטריוזיס. ההנחה הזו בעייתית בעיני כי ניתן לראות שהשורשים שלה הם באותם התסמינים אשר פורטו לפני מאות שנים והם לא השתנו מאז וזה מראה כמה לא התקדמנו מבחינת פתרונות לבעיות של נשים. בנוסף, זה שוב קושר בין התנהגותה של אישה, שלא עומדת בנורמות החברתיות ובוחרת שלא להביא ילדים או לדחות את הבאתם לבין בעיות רפואיות. זה עוד אמצעי של שליטה בנשים- לא תעשי ילדים בזמן תסבלי מאנדומטריוזיס וכשזה בא מהקהילה הרפואית, אותו ממסד שלימדו אותנו שהוא יודע-כל על גופנו, אז מי אנחנו שנתווכח? אני אלך ואתיישר על פי מה שהרופא.ה שלי אומר.ת לי, היא.הוא הרי יודע.ת יותר טוב, לא?
הכתבים ההיפוקרטיים מתארים שכאשר הווסת היא רבה אז מחלות מתקבעות. תסמינים נוספים שפורטו הם גושים בזמן הווסת שמלווים בכאב, דלקת של הרחם ועוויתות. הכתבים מתארים שאצל נשים צעירות ובתולות לפעמים מופיעה הווסת לאחר שלושה חודשים בגושים של דם שחור שמזכיר בשר, מלווים בחום, צמרמורת, בחילה וצרבת. לפעמים יש הקאות ושלשולים והמקרים האלה נפוצים יותר בקרב בתולות מאשר נשים נשואות. בפרק אחר של הכתבים, מתוארות הידבקויות בין הרחם לחלקים אחרים, שמעוררות לפעמים התכווצויות, כאבי רחם וכיבים. ההשפעה של כל אלה היא אי פוריות. למרות שהתרגום של הטקסט הזה הוא עדיין מחלוקת להוטה בין חוקרים שונים, מבחינתם של כותבי המאמר, הכותבים של הכתבים ההיפוקרטיים מתארים תסמיני אנדומטריוזיס שהם פגשו בקליניקה. הטיפולים למצב הזה היו כל מיני מרקחות או פתילות לבליעה שהיו עשויות, שימו לב, משתן של גברים, שוורים, מי זפת או שיח אברהם. תראו איזה קטע, שיח אברהם מככב עד היום כחומר שמסדר את הווסת. אני לא יודעת אם זה טוב כי זה אומר שהוא באמת עובד או שלא נמצאו פתרונות אחרים עד כה.
גם הפילוסוף היווני, אפלטון, אשר פעל בערך לשנת 375 לפני הספירה, היה בין הראשונים לתאר את הכאבים שנשים סבלו מהם כתוצאה מ"חנק של הרחם". הוא אמר שזה קורה כאשר הרחם נשאר עקר זמן רב מידי לאחר גיל ההתבגרות. אזי הוא במצוקה ומופרע מאוד והוא תועה בגוף וחוסם את דרכי הנשימה, מעכב אותה ומביא סבל עצום ומעורר כל מיני מחלות אצל האישה. אני חושבת שזה חומר לסרטי אימה התיאור הזה של אפלטון, ניסית להיות דרמטי, קשישא? רחם שנודד בגוף כמו איזה רוח רפאים ובוכה על כך שלא הבאתי ילדים? זו הסיבה לאנדומטריוזיס?
אנחנו מתקדמים למאה הראשונה לספירה, אז התווסף עוד תסמין לפרופיל האבחון והוא נשים ששכבו שבעה ימים במצב של חצי הכרה. עוד תסמינים שתוארו הם התקפים כמו אפילפטיים, כאבי בטן, בחילות, הקאות, בעיות בעיכול, חריקות שיניים, הזעה מוגברת, דפיקות לב ועור אפור. כאשר דובר על התכווציות היסטריות (היסטרו ביוונית זה רחם ומשם אגב המילה היסטריה ועל כך בהמשך), הכוונה הייתה על מצב בו נשים נפלו ארצה והתקפלו מכאב בתנוחה עוברית וכותבי המאמר טוענים כי זה תואם תגובה לכאב חד וחזק. באותם הזמנים גם דווח כי נשים שהווסת שלהן הייתה בעייתית וכואבת כתוצאה מהיותן אלמנות, ברגע שהתחתנו בשנית הופסקו אותם הסימפטומים. ושוב אנחנו בהנחה שאסור שנשים יהיו לבדן, אפילו אם התאלמנו, אלא צריכות להתחתן מחדש ולהמשיך להביא ילדים ואז לא יסבלו מקשיי ווסת ושימו לב שהן סבלו מבעיות ברחם כי הן היו אלמנות, מאוד הגיוני. זה תואם לכך שבמשך מאות שנים החברה פחדה מפני נשים שנשארו רווקות או אלמנות, הן בעצם סוררות, אין גבר לצידן ומי יודע מה הן עלולות לעשות ואיזה צרות הן יגרמו? אבוי! הן צריכות להיות ממושטרות על ידי מוסד הנישואין וגבר הוא זה שישמור עליהן, בכל המובנים. גם מבחינת זה שאישה היא חלשה וזקוקה להגנה וגם מכך שהיא לא תעשה צרות ותעורר מהומות. זה מאוד מרגיז, אבל לצערי אנחנו יכולים לראות את זה גם בהמשך, בימי הביניים ובציד המכשפות, נשים הועלו על המוקד אם סטו מהנורמות והכללים של החברה ונשארו לבדן. גם בימינו זה לא נראה טוב שאישה נשארת "רווקה זקנה" וזה תמיד יהיה הביטוי- רווקה זקנה ואילו על גבר לא יגידו דבר כזה. אולי יגידו רווק הולל, אבל לא בתוספת הגנאי של זקן. איפה ואיפה.
במאה הראשונה לפני הספירה, סורנוס, אשר היה רופא יווני אמר שהמקור לחנק של הרחם הוא דלקת של הרחם. במאה השנייה לפני הספירה נשים שסבלו מבעיות של הרחם תוארו כמתעלפות או נופלות ארצה ואינן מצליחות לקום. כל אלה לדעת כותבי המאמר תואמים תגובה גופנית לכאב אקוטי. הרופא היווני פדניוס דיוסקורידס, ראה כאבי ווסת כבעיה פתולוגית אשר דרשה טיפול תרופתי ובעיני כותבי המאמר זו דעה מפתיעה כי במאה ה-21 רופאים רבים לא חושבים שכאבי ווסת דורשים טיפול תרופתי. לדעתי זה כי התפיסה בימינו היא שכאבי ווסת זה טבעי ונורמלי ואישה אמורה לסבול ואת סתם מגזימה, תשתי כוס יין, תרגעי, זה הכל בראש שלך ועכשיו גם תחייכי.
במאה השניה לספירה רופאים יוונים שונים האמינו שחנק של הרחם מתרחש כאשר הרצועות אשר מקבעות אותו במקום נדחסות בדם כתוצאה מדימום וסתי מאסיבי. זה בתורו גרם להתרחבות של הרצועות האלה ומתיחה של הרחם והמתיחה הזו היא שגרמה לדלקתיות, התכווציות וחתכים ברקמה. עוד הם אמרו כי קרום הרחם עובר שינויים בצורתו במהלך הווסת וכתוצאה מכך תנועת התכווצות והתרחבות. היו גם שרמזו לתסמינים קשים ואלימים ואף מקרים בלתי צפויים של מוות כתוצאה מחנק של הרחם. חנק של הרחם תואר כמצב שקורה כאשר הרחם נע כלפי מעלה ונמחץ כלפי המעיים וגורם להתשה, איבוד שליטה בברכיים, סחרחורת והיחלשות של הגפיים. כל אלה משפיעים על הפרודוקטיביות של האישה והיא מתקשה למלא אחר משימותיה. נשמע לנו מאוד מוכר, לא? הרופאים בעת הזו האמינו כי במקרים האלה יש לקרוא מייד לרופא מאחר וללא טיפול האישה יכולה למות.
אותם רופאים עשו גם נזק, הם החלו לקשור בין מחלות רחם פיזיות למצב הנפשי של הנשים הסובלות מאותן מחלות. אחד מהם טען כי אלמנות, אשר נחשב באותו הזמן שהן בסכנה גדולה יותר לחוות מחלות רחם, מונעות לשיגעון כתוצאה מכך שהן איבדו את סיפוקן המיני (כי אישה צריכה גבר כדי להיות מסופקת מינית- תפיסה מיושנת כ"כ). ההנחות האלה גרמו לכך שמחלות נשים הומשגו כעת כמחלות שמקורן הוא נפשי בטבען. את הנזק הזה אנחנו רואים עד היום, כאשר בממוצע זה לוקח 11 שנים לאבחן אנדומטריוזיס, בין היתר כי "זה הכל בראש שלך" ואת לא באמת סובלת וסתם נדמה לך. גזלייטינג רפואי במיטבו.
מסקנות כותבי המאמר על התקופה העתיקה היא שבתקופה ההיא אכן זה היה הגיוני שהריון יכול לעזור בסימפטומים המתוארים, שיכולים להתאים לאנדומטריוזיס. בעת העתיקה נשים נכנסו להריון בערך שנה לאחר קבלת הווסת, בגילאי 14-15, הביאו בדרך כלל כ-5 ילדים, אך כנראה שהיו יותר הריונות עקב תמותה גבוהה של ילדים, והניקו כל יום עד שנתיים. ההתנהגויות התרבותיות האלה של נישואין בגיל צעיר והבאת ילדים רבים יכלו לדכא את המחלה, בהנחה שאכן מדובר באנדומטריוזיס.
זה הכל לפוסט הנוכחי, אני מקווה שהיה מעניין. בפוסט הבא נדבר על ימי הביניים ונראה מה קרה אז מבחינת מחלות נשים והסימפטומים של אנדומטריוזיס.
